אני נסעתי מניו יורק לאוסטריה בלילות הקיץ הקצרים, הנסיעה התחילה מבעוד יום אחר שהתפללתי מנחה, אבל חשבתי שלתפילת מעריב יש עוד זמן ולבינתיים נרדמתי. כשנתעוררתי ראיתי שכבר החשיך הלילה, הוצאתי את לוח-הזמנים שקבלתי ע"י מאי-זמנים, ועל פיו נודעתי שיש לי עוד פחות מחצי שעה להתפלל מעריב. מיד הודעתי זאת ליהודי אחר שנסע באווירון, וגם הוא לא שם לב לזה מקודם שזמן תפילת מעריב כה קצר, ושנינו מיהרנו להתפלל, ועד שהסתדרנו אחר מעריב כבר ראינו כי האיר השחר, ורק הודות ללוח הזמנים שלכם הסתפקנו להתפלל בעוד מועד.
— חבר מכון בעלז, ברוקלין, ניו יורק